רש"י על שבת קכ״ז א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת קכ״ז א:ג׳
3 תָּנוּ רַבָּנַן: תְּבוּאָה צְבוּרָה, בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל בָּהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת — מוּתָּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת, וְאִם לָאו — אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי אַחָא מַתִּיר: כְּלַפֵּי לְיָיא! אֶלָּא אֵימָא: דִּבְרֵי רַבִּי אַחָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
פירוש רש"י על שבת קכ״ז א:ג׳
3 תבואה צבורה - מוכחא מילתא דהוקצה לאוצר:
4 להסתפק - להאכיל לבהמתו אסור דברי ר"ש ור' אחא כו':
5 כלפי לייא - כנגד היכן פונה הדבר הזה האמור להיפך ר"ש מתיר מוקצה בכל מקום וכאן הוא מחמיר:
6 לייא - היכן כגון חצבי לנהרא כגני לייא דברכות דף נח.: